היי אני יואל דורון,  אולי התלמיד הכי חרוץ של המשחק. אני חי את התחום 7\24. מתעדכן, קורא, מנסה, מיישם, נוגע בהמון אפיקים בתחום, מנהל קמפיינים בפייסבוק וגוגל, מנהל רשתות חברתיות, מייצר ערימות של תוכן למגוון רחב של אתרים, הבעלים של דורון מדיה סוכנות פרסום בוטיקית, יזם, מרצה כשרוצים אותי, ואפילו בונה בלוגים ואתרי וורדפרס קטנים.

אני מחשיב את עצמי כתלמיד הכי חרוץ של המשחק, כי אין כמעט תחום שאני לא מנסה להתמקצע בו כמה שיותר. יש מנהלי קמפיינים שפחות מעורבים בניהול עמודים עסקיים וההפך, יש אנשי אנליטיקס או אדוורדס שלא מעניין אותם לכתוב תכנים או לבנות אתרים. אני לא כזה, אני אוהב את הכל ומנסה לדעת ולעשות כמה שיותר בכל התחומים.

הדרך שהגעתי לתחום לא הייתה מובנת מאליה. הייתי בעל ניסיון עשיר בניהול אוף ליין של מכירות, עובדים, שיווק וכו', אבל האהבה למחשבים, לטכנולוגיה, לרשתות חברתיות ולעולם השיווק באינטרנט, תמיד הייתה שם ברקע, אבל מבחינתי זה היה להיכנס לתחום חדש וללמוד אותו מאפס. ואני? אני כבר הייתי ביג שוט בעייני עצמי. ויתרתי על זה.

ואז הרגשתי שאני מת. מקצועית.

הייתי תקוע בעוד תפקיד עם טייטל מנופח ומשכורת לא רעה בכלל. את העבודה כבר יכלתי לעשות מתוך שינה, והייתי עושה אותה טוב. ועדיין, הרגשתי שאני מת מבפנים. שאני לא יכול יותר לקום בבוקר ולעשות את מה שאני עושה. הייתי נשוי טרי ועם תינוקת טריה, והדבר הכי לא אחראי מבחינתי היה לקום וללכת. לא בכדי להחליף מקום עבודה ולהישאר באותו סטטוס, אלא להתחיל תחום אחר לגמרי. ידעתי מה זה אומר.

דבר ראשון, אני נפרד לפחות לשנה הראשונה מהמשכורות שהייתי רגיל להרוויח (זה לא היה מיליונים אבל זה היה סבבה לגמרי לאותה התקופה), דבר שני, זה אומר שאני מתחיל מהלמטה של הלמטה, אין קיצורי דרך.

זה אומר שבני 20 וקצת יכולים לנהל אותי או להרוויח כפול ממני, זה אומר שאנשים שניהלתי במהלך השנים משאירים לי גז וזה בעיקר אומר שאני חוזר, מבחינה מקצועית, עשר שנים אחורה. אני, עם כל הפאסון והאגו.

היה לי קשה עם זה, ועדיין, ידעתי שלמרות הילדה וההתחייבויות הכלכליות שעוד יגיעו, המשוכה הכי קשה, היא אני עצמי.

הפחד של לזרוק הכל ולהתחיל מאפס, בתחום שאולי  בכלל לא אתחבר אליו (למרות שידעתי שאין מצב שזה יקרה), זה היה הגורם שמנע ממני לעשות את הצעד האמיץ ושרף לי עוד יום ועוד יום, כשעמוק בפנים כבר ידעתי מה אני רוצה לעשות. בערך. בשביל להבין את כל התמונה צריך לחזור קצת אחורה.

במשך 5 שנים עבדתי במגוון תפקידים באחת מרשתות חדרי הכושר הגדולות בארץ. התחלתי כסטודנט שרוצה לעשות קצת כסף ממכירות, בסביבה צעירה ומגניבה, וסיימתי אחרי שהייתי סגן ומנהל בסניף בו צמחתי. אחרי 5 שנים והרבה פוליטיקה, החלטתי שזה הזמן להמשיך הלאה ולהכנס לתחום שעל הנייר עניין אותי, אבל בפועל ממש, אבל ממש לא. אז שרפתי כמה חודשים בנדל"ן, עד שהבנתי שהתחום הזה לא מדגדג לי בכלל.

השלב הבא והטבעי היה לחזור לתחום הניהול של שיווק ומכירות, ואם בעולם הספורט והכושר, אז בכלל טוב. אבל זאת הייתה טעות. מהרגע שהתקבלתי לעבודה החדשה ניצלתי כל רגע פנוי לקרוא עוד על עולם השיווק ברשת. קידום אתרים, רשתות חברתיות, קמפיינים, זה עניין אותי הרבה יותר ממה שעשיתי באותו זמן.

לא הייתי אול אין, ובמשך כל הזמן שהייתי שם, נלחמתי עם עצמי האם לנסות בכל זאת להישאר בתנאים המפנקים שאני נמצא בהם עכשיו, או להתחיל מאפס תחום חדש לגמרי.

ואז גידלתי ביצים

לקראת סוף 2014, סוף סוף אזרתי את האומץ. החלטתי שאני עוזב, אני לוקח לי תקופה בה אני מוצא עבודה סתמית, רק בשביל שיהיו קצת דמי כיס, ומקדיש את החודשים הקרובים כדי ללמוד ולספוג כל מה שאני יכול על עולם השיווק באינטרנט. נרשמתי לתכנית משולבת שכללה קידום אתרים, ניהול מדיה חברתית וניהול קמפיינים בפייסבוק וגוגל.

כבר בשיעור הראשון, שקיבלתי טעימה על בניית אתרים בוורדפרס, התאהבתי. ככל שהזמן התקדם והשיעורים חלפו, נפתח לי הראש למיליון אפיקים וכיוונים חדשים. ידעתי שבחרתי נכון. השלב הבא היה לקבל איזושהי דריסת רגל בתחום. לחפש מקום שאני אוכל להתחיל בו את דרכי. היעד היה ברור.

תוך שנה, להכפיל את המשכורת הראשונה. התחלתי לעבוד בחברה לניהול מוניטין ברשת. זה היה סבבה לגמרי בתור התחלה, אבל אני כיוונתי הרבה יותר גבוה. המשכורת כאמור לא היתה מדהימה, ואז עלה לי רעיון. הרי תמיד היה לי כשרון כתיבה, והייתי רואה שכל הזמן מחפשים פרילנסרים שיכתבו מאמרי SEO, דפי אודות, פוסטים לפייסבוק וכו'.

אמרתי למה לא. תוך כדי, כעסק צדדי, שמתי את הכישרון הזה שאני חשבתי שיש לי למבחן. התוצאות לא איחרו להגיע. השם שלי התחיל להתגלגל מפה לאוזן, ופתאום יותר ויותר אנשים פנו אלי שאכתוב להם תכנים. מה שמדהים בעולם האינטרנט, הוא שאין דבר כזה מספיק כלים בארגז הכלים שבן אדם יכול להציע.

עכשיו ידעתי שגם שירותי כתיבה זה דבר נוסף שאני יכול להציע ללקוחות, בנוסף לניהול קמפיינים ניהול סושיאל מדיה וכו' (דווקא לseo פחות התחברתי) ככל שהזמן עבר סט הכלים שלי המשיך להתרחב. הייתי ואני עדיין, יושב שעות וחופר, קורא בלוגים, מדריכים, עושה ניסיונות והכל במטרה לשפר ולהשתפר.

לא עברו להם 9 חודשים, ונפלה לי הזדמנות מטורפת, להיות עורך תוכן דיגיטלי (כפרילנסר) בתחום הפוליטי. כמובן שקפצתי על זה. (זוכרים את היעד של להכפיל הכנסות תוך שנה? זה קרה תוך 9 חודשים כאמור). היום אני אמנם כבר לא שם, אבל טפו טפו לא חסרה לי עבודה (ואני כאמור משתדל לעשות כמעט הכל ולספק לכל לקוח את המענה לצורך שלו.

לאחד זה ייעוץ במדיה חברתית, לאחר זה כתיבת תוכן וכו'). עברתי דרך ארוכה וקשה להגיע לאיפה שאני היום (ומבחינתי אני רק בהתחלה), והיופי הוא שלכל אורך הדרך מהלמטה של הלמטה, נהניתי ואני עדיין נהנה מכל רגע.

יותר מזה, הראש לא מפסיק לעבוד, ואני כל הזמן מחפש דרכים נוספות בתחום לצמוח אליהם. אני כותב ספר באנגלית על שיווק ברשת, במטרה שלקראת סוף השנה אוכל לשחרר אותו לאמאזון (נראה מה יהיה), ויש כל מיני מיזמים הקשורים בתחום שאני מנסה להזיז.

הנקודה היא שאין גבולות. כל רעיון שעולה לי לראש למיזם כזה או אחר ברשת, אני מנסה להניע אותו קדימה. כן, כבר היו לי כמה רעיונות שתוך כדי תנועה נטשתי, אבל ברגע שהראש משוחרר ואין כבלים יותר, החופש ליצור וליזום מתפרץ. אין יותר פחדים. רק עשייה.

השורה התחתונה היא כזאת: היום כשאני כבר כמה שנים בתחום, עם המון ניסיון, עבודה מול לקוחות גדולים וקטנים, הרצאות, כישלונות והצלחות, אני יכול להגיד בפה מלא, שאחרי שהתמודדתי עם היריב הכי קשה שלי, שזה האגו שלי, וניצחתי, אני נמצא במקצוע הנכון, משתדרג ומשתנה יחד איתו ויודע שלא רחוק היום שאת כל היעדים המקצועיים שהצבתי לעצמי, אני אגשים. היום יותר מתמיד, אני חי.